כתיבת הספר נמשכה פי ארבע ממה שהערכתי שהיא תמשך, ולאורך רב הזמן הזה הרגשתי כאילו פסנתר כנף מרחף לי מעל הראש בכל מקום אליו הלכתי. ללא עזרה מאנשים רבים, לא הייתי מסיים את הספר בעודי שפוי.

אנדי אורם, העורך שלי ב O'Reilly, היה חלומו של כל כותב. מעבר לידיעתו את השטח באופן אינטימי (הוא הציע רבים מהנושאים), הוא ניחן בכשרון הנדיר של הבנת מה שהתכוונת לומר וסיוע במציאת הדרך הנכונה לומר זאת. היה זה כבוד לעבוד איתו. תודה גם לצ'אק טופורק על העברת ההצעה הזו לאנדי, באופן מיידי.

בראין פיצפטריק עבר על כמעט כל החומר בזמן שכתבתי אותו, מה שלא רק הסתכם בלגרום לספר להיות טוב יותר, אלא גם גרם לי להמשיך לכתוב כאשר רציתי להיות בכל מקום בעולם, רק לא מול המחשב. בן קולינס-סוסמן ומייק פילאטו גם כן עקבו אחר ההתקדמות, ותמיד שמחו לדון—לעיתים ארוכות—בנושא אותו ניסיתי לכסות באותו שבוע. גם הם הבחינו מתי שהאטתי, ונתנו דחיפה עדינה כשהיה צורך. תודה חבר'ה.

ביילה קולמן כתבה את התזה שלה באותה עת שכתבתי את הספר. היא יודעת מה המשמעות של לשבת ולכתוב כל יום, וסיפקה דוגמא מעוררת השראה כמו גם אוזן קשבת. כמו-כן היא יש לה השקפה אנתרופולוגית מרתקת על תנועת התוכנה החופשית, אשר סיפקה הן רעיונות והן התייחסויות שיכלתי לעשות בהם שימוש בספר. אלכס גולוב—אנתרופולוג נוסף עם רגל אחת בתוך עולם התוכנה החופשית, אשר גם סיים את התזה שלו באותה עת—תמך בי בצורה יוצאת דופן בשלבים המוקדמים, מה שסייע בעדי מאד.

מיכה אנדרסון מעולם לא נראה עמוס מדי על-ידי הכתיבה של עצמו, אשר נתנה לי השראה בצורה חולנית, מעוררת-קנאה, תמיד היה שם כידיד, כאיש-שיחה וכן (לפחות בפעם אחת) כתומך טכני. תודה מיכה!

ג'ון טרוברידג' וסנדר סטרייקר נתנו גם עידוד וגם עזרה ממוקדת—נסיונם הרחב בתוכנה חופשית תרם חומרים שלא הייתי משיג בשום דרך אחרת.

תודה לגרג שטיין לא רק על הידידות והעידוד המתוזמן היטב, אלא גם על שהראה לפרוייקט Subversion עד כמה חשוב תהליך בחינת קוד קבוע לבניית קהילת תכנות. תודה גם לבראין בהלנדורף, אשר בטקט רב טיפטף לראשים שלנו את החשיבות של קיום דיונים בפומבי; אני מקווה שעקרון זה משתקף לאורך הספר.

תודה לבנג'מין "מאקו" היל וסת' שון, עבור מספר שיחות אודות תוכנה חופשית והפוליטיקה שלה; לזאק אורלוקר ולואיס סוארז-פוטס על הזמן שהקדישו לי לראיונות במסגרת לוח הזמנים העמוס שלהם; לשיין ברשימת התפוצה של Slashcode על שאישר לי לצטט את הודעתו שם; ולהאגן סו עבור השוואתו המועילה ביותר בין אתרי אירוח זמינים.

תודה לאלה דקטייר, פולינה וסוניה על העידוד הסבלני והבלתי נלאה. אני מאד שמח שלא אצטרך עוד לסיים (או לנסות לסיים ללא הצלחה) את הערבים שלנו מוקדם בכדי לחזור הביתה ולעבוד על "הספר".

תודה לג'ק רפנינג על הידידות, השיחות והסירוב העיקש לקבל ניתוח קל ומוטעה, בזמן שאחד מסובך אך נכון קיים בנמצא. אני מקווה שחלק מנסיונו הרב, הן בפיתוח תוכנה והן בתעשיית התוכנה, השתלשל לתוך הספר הזה.

CollabNet היו נדיבים ביותר כשאיפשרו לי לוח זמנים גמיש בכדי לכתוב, ולא התלוננו כאשר זה נמשך הרבה יותר ממה שתוכנן בתחילה. אינני בקיא בכל הדקויות אשר מביאות הנהלה להחלטות כאלו, אך אני חושד שלסנדיה קלוט ומאוחר יותר למאהש מורת'י, היתה יד בדבר—תודי לשניהם.

כל צוות הפיתוח של Subversion היווה מקור השראה במהלך חמש השנים האחרונות, ורבות ממה שמופיע בספר זה למדתי מעבודתי עימם. לא אודה לכולם בשמותיהם כאן, מאחר והם רבים מידי, אך אני מבקש מכל קורא אשר נפגש עם אחד מהתורמים ל Subversion להזמין את אותו תורם מיידית למשקה לפי בחירתו—אני בהחלט מתכוון לעשות כך.

פעמים רבות התרעמתי לרייצ'ל סקולון על מצב הספר; היא תמיד האזינה לי, ואיכשהו הצליחה לגרום לבעיות להראות קטנות משנראו לפני ששוחחנו. זה עזר המון—תודה.

תודה (פעם נוספת) לנואל טיילור, שלבטח תהה מדוע רציתי לכתוב ספר נוסף בהתחשב בכמות התלונות שהיו לי בפעם הקודמת, אך שחברותו והנחייתו חסרת הפשרות עזרה לשמור על המוזיקה והאחווה בחיי גם בזמנים העמוסים ביותר. תודה גם למת'יו דין ודורותיאה סאמלבן, חברים ושותפים מוזיקליים למודי-סבל, אשר גילו הבנה רבה בעוד שהתירוצים שלי שלא להתאמן נערמו. מייגן ג'נינגס תמכה בקביעות, ובאמת התעניינה בנושא הספר למרות שכלל לא היה מוכר לה—חיזוק מעולה לכותב חסר ביטחון. תודה חברה!

ארבעה אנשים ברי-ידע רב וסבלנות קראו את הספר וביצעו הגהה: יואב שפירא, אנדרו סטלמן, דאוונום סריניווס ובן הייד. אילו יכלתי לשלב את כל עצותייהם המעולות, היה הספר טוב יותר. בסופו של דבר, אילוצי זמן הכריחו אותי לברור ולבחור מהן, אך השיפורים עודם משמעותיים. כל השגיאות שנשארו הינן שלי בלבד.

הוריי, פרנסיס והנרי, שהיו תומכים בצורה מופלאה כתמיד, והיות שספר זה פחות טכני מהקודם, אני מקווה שימצאו אותו קריא עבורם.

ולבסוף, ברצוני להודות לאלה עבורם הספר מוקדש, קארן אנדרהיל וג'ים בלאנדי. החברות של קארן והבנתה היוו עבורי הכל, לא רק במשך כתיבת ספר זה, כי אם במשך שבע השנים האחרונות. פשוט לא הייתי מסיים ללא עזרתה. כמו-כן עם ג'ים, חבר אמת וההאקר של ההאקרים, אשר לימד אותי לראשונה אודות תוכנה חופשעת, כמו שציפור עשויה ללמד מטוס כיצד לעוף.